תקוני הזהר ל״ו א

« תקוני הזהר ל״ה ע״ב תקוני הזהר ל״ו ע״ב »

3 ברכות פתח ↗

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: גְּדוֹלָה תְּפִלָּה יוֹתֵר מִמַּעֲשִׂים טוֹבִים, שֶׁאֵין לְךָ גָּדוֹל בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים יוֹתֵר מִמֹּשֶׁה רַבֵּינוּ, אַף עַל פִּי כֵן לֹא נַעֲנָה אֶלָּא בִּתְפִלָּה. שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי״ וּסְמִיךְ לֵיהּ: ״עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה״. וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: גְּדוֹלָה תַּעֲנִית יוֹתֵר מִן הַצְּדָקָה. מַאי טַעְמָא — זֶה בְּגוּפוֹ, וְזֶה בְּמָמוֹנוֹ. וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: גְּדוֹלָה תְּפִלָּה יוֹתֵר מִן הַקָּרְבָּנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר ״לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם״, וּכְתִיב: ״וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל כֹּהֵן שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ — לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ״. וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִנְעֲלוּ שַׁעֲרֵי תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״גַּם כִּי אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ שָׂתַם תְּפִלָּתִי״. וְאַף עַל פִּי שֶׁשַּׁעֲרֵי תְפִילָּה נִנְעֲלוּ, שַׁעֲרֵי דִמְעָה לֹא נִנְעֲלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שִׁמְעָה תְפִלָּתִי ה׳ וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה אֶל דִּמְעָתִי אַל תֶּחֱרַשׁ״. רָבָא לָא גְּזַר תַּעֲנִיתָא בְּיוֹמָא דְעֵיבָא, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר ״סַכֹּתָה בֶעָנָן לָךְ מֵעֲבוֹר תְּפִלָּה״. וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִפְסְקָה חוֹמַת בַּרְזֶל בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַתָּה קַח לְךָ מַחֲבַת בַּרְזֶל וְנָתַתָּ אוֹתָהּ קִיר בַּרְזֶל בֵּינְךָ וּבֵין הָעִיר״. אָמַר רַבִּי חָנִין אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: כׇּל הַמַּאֲרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ, אֵין תְּפִלָּתוֹ חוֹזֶרֶת רֵיקָם. מְנָא לַן — מִמֹּשֶׁה רַבֵּינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וָאֶתְפַּלֵּל אֶל ה׳״, וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ: ״וַיִּשְׁמַע ה׳ אֵלַי גַּם בַּפַּעַם הַהִיא״. אִינִי?! וְהָא אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל הַמַּאֲרִיךְ בִּתְפִילָּתוֹ וּמְעַיֵּין בָּהּ — סוֹף בָּא לִידֵי כְּאֵב לֵב, שֶׁנֶּאֱמַר: ״תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה מַחֲלָה לֵב״. מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ — יַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעֵץ חַיִּים תַּאֲוָה בָאָה״, וְאֵין עֵץ חַיִּים אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ״. לָא קַשְׁיָא, הָא דְּמַאֲרֵיךְ וּמְעַיֵּין בַּהּ. הָא דְּמַאֲרֵיךְ וְלָא מְעַיֵּין בַּהּ אָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: אִם רָאָה אָדָם שֶׁהִתְפַּלֵּל וְלֹא נַעֲנָה — יַחְזוֹר וְיִתְפַּלֵּל. שֶׁנֶּאֱמַר: ״קַוֵּה אֶל ה׳ חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ה׳״. תָּנוּ רַבָּנַן: אַרְבָּעָה צְרִיכִין חִזּוּק, וְאֵלּוּ הֵן: תּוֹרָה, וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, תְּפִלָּה, וְדֶרֶךְ אֶרֶץ. תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים מִנַּיִן? — שֶׁנֶּאֱמַר: ״רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת כְּכׇל הַתּוֹרָה״, ״חֲזַק״ — בַּתּוֹרָה, ״וֶאֱמַץ״ — בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים. תְּפִלָּה מִנַּיִן? — שֶׁנֶּאֱמַר ״קַוֵּה אֶל ה׳ חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ה׳״. דֶּרֶךְ אֶרֶץ מִנַּיִן? — שֶׁנֶּאֱמַר ״חֲזַק וְנִתְחַזַּק בְּעַד עַמֵּנוּ וְגוֹ׳״. ״וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי ה׳ וַה׳ שְׁכֵחָנִי״. הַיְינוּ עֲזוּבָה, הַיְינוּ שְׁכוּחָה? אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אָדָם נוֹשֵׂא אִשָּׁה עַל אִשְׁתּוֹ רִאשׁוֹנָה, זוֹכֵר מַעֲשֵׂה הָרִאשׁוֹנָה. אַתָּה עֲזַבְתַּנִי וּשְׁכַחְתַּנִי. אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: בִּתִּי, שְׁנֵים עָשָׂר מַזָּלוֹת בָּרָאתִי בָּרָקִיעַ, וְעַל כׇּל מַזָּל וּמַזָּל בָּרָאתִי לוֹ שְׁלֹשִׁים חַיִל, וְעַל כׇּל חַיִל וְחַיִל בָּרָאתִי לוֹ שְׁלֹשִׁים לִגְיוֹן, וְעַל כׇּל לִגְיוֹן וְלִגְיוֹן בָּרָאתִי לוֹ שְׁלֹשִׁים רַהֲטוֹן, וְעַל כׇּל רַהֲטוֹן וְרַהֲטוֹן בָּרָאתִי לוֹ שְׁלֹשִׁים קְרָטוֹן, וְעַל כׇּל קְרָטוֹן וּקְרָטוֹן בָּרָאתִי לוֹ שְׁלֹשִׁים גַּסְטְרָא, וְעַל כׇּל גַּסְטְרָא וְגַסְטְרָא תָּלִיתִי בּוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה אַלְפֵי רִבּוֹא כּוֹכָבִים כְּנֶגֶד יְמוֹת הַחַמָּה. וְכוּלָּן לֹא בָּרָאתִי אֶלָּא בִּשְׁבִילֵךְ, וְאַתְּ אָמַרְתְּ ״עֲזַבְתַּנִי״ וּ״שְׁכַחְתַּנִי״?! ״הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה עוּלָהּ״, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כְּלוּם אֶשְׁכַּח עוֹלוֹת אֵילִים וּפִטְרֵי רְחָמִים שֶׁהִקְרַבְתְּ לְפָנַי בַּמִּדְבָּר?! אָמְרָה לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הוֹאִיל וְאֵין שִׁכְחָה לִפְנֵי כִּסֵּא כְבוֹדֶךָ, שֶׁמָּא לֹא תִּשְׁכַּח לִי מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל? אָמַר לָהּ: ״גַּם אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה״. אָמְרָה לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הוֹאִיל וְיֵשׁ שִׁכְחָה לִפְנֵי כִּסֵּא כְבוֹדֶךָ, שֶׁמָּא תִּשְׁכַּח לִי מַעֲשֵׂה סִינַי? אָמַר לָהּ: ״וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ״. וְהַיְינוּ דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַב אוֹשַׁעְיָא: מַאי דִּכְתִיב ״גַּם אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה״ — זֶה מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, ״וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ״ — זֶה מַעֲשֵׂה סִינַי. חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ שׁוֹהִין שָׁעָה אַחַת: מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, אָמַר קְרָא: ״אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ״. וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: הַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ לִשְׁהוֹת שָׁעָה אַחַת אַחַר תְּפִלָּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַךְ צַדִּיקִים יוֹדוּ לִשְׁמֶךָ יֵשְׁבוּ יְשָׁרִים אֶת פָּנֶיךָ״. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: הַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיִּשְׁהֶא שָׁעָה אַחַת קוֹדֶם תְּפִלָּתוֹ, וְשָׁעָה אַחַת אַחַר תְּפִלָּתוֹ. קוֹדֶם תְּפִלָּתוֹ, מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ״. לְאַחַר תְּפִלָּתוֹ מִנַּיִן? — דִּכְתִיב: ״אַךְ צַדִּיקִים יוֹדוּ לִשְׁמֶךָ יֵשְׁבוּ יְשָׁרִים אֶת פָּנֶיךָ״. תָּנוּ רַבָּנַן: חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ שׁוֹהִין שָׁעָה אַחַת, וּמִתְפַּלְּלִין שָׁעָה אַחַת, וְחוֹזְרִין וְשׁוֹהִין שָׁעָה אַחַת. וְכִי מֵאַחַר שֶׁשּׁוֹהִין תֵּשַׁע שָׁעוֹת בַּיּוֹם בִּתְפִלָּה, תּוֹרָתָן הֵיאַךְ מִשְׁתַּמֶּרֶת, וּמְלַאכְתָּם הֵיאַךְ נַעֲשֵׂית? אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁחֲסִידִים הֵם — תּוֹרָתָם מִשְׁתַּמֶּרֶת, וּמְלַאכְתָּן מִתְבָּרֶכֶת. אֲפִילּוּ הַמֶּלֶךְ שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ לֹא יְשִׁיבֶנּוּ. אָמַר רַב יוֹסֵף, לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל, אֲבָל לְמַלְכֵי אוּמּוֹת הָעוֹלָם — פּוֹסֵק. מֵיתִיבִי: הַמִּתְפַּלֵּל וְרָאָה אַנָּס בָּא כְּנֶגְדּוֹ, רָאָה קָרוֹן בָּא כְּנֶגְדּוֹ — לֹא יְהֵא מַפְסִיק, אֶלָּא מְקַצֵּר וְעוֹלֶה! לָא קַשְׁיָא, הָא דְּאֶפְשָׁר לְקַצֵּר יְקַצֵּר. וְאִם לָאו — פּוֹסֵק. תָּנוּ רַבָּנַן: מַעֲשֶׂה בְּחָסִיד אֶחָד שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל בַּדֶּרֶךְ. בָּא הֶגְמוֹן אֶחָד וְנָתַן לוֹ שָׁלוֹם, וְלֹא הֶחְזִיר לוֹ שָׁלוֹם. הִמְתִּין לוֹ עַד שֶׁסִּייֵּם תְּפִלָּתוֹ. לְאַחַר שֶׁסִּייֵּם תְּפִלָּתוֹ, אָמַר לוֹ: רֵיקָא, וַהֲלֹא כָּתוּב בְּתוֹרַתְכֶם ״רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ״, וּכְתִיב ״וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם״. כְּשֶׁנָּתַתִּי לְךָ שָׁלוֹם לָמָּה לֹא הֶחְזַרְתָּ לִי שָׁלוֹם? אִם הָיִיתִי חוֹתֵךְ רֹאשְׁךָ בְּסַיִיף, מִי הָיָה תּוֹבֵעַ אֶת דָּמְךָ מִיָּדִי?! אָמַר לוֹ: הַמְתֵּן לִי עַד שֶׁאֲפַיֶּיסְךָ בִּדְבָרִים. אָמַר לוֹ: אִילּוּ הָיִיתָ עוֹמֵד לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם, וּבָא חֲבֵרְךָ וְנָתַן לְךָ שָׁלוֹם — הָיִיתָ

4 שבת פתח ↗

רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה הִיא. וְהָנֵי מִילֵּי הוּא דִּמְשַׁנֵּי. הֵיכִי מְשַׁנֵּי? אָמַר רַב חִסְדָּא: עַל יָד עַל יָד. וְשָׁוִין שֶׁבּוֹחֲשִׁין אֶת הַשַּׁתִּית בַּשַּׁבָּת וְשׁוֹתִים זֵיתוֹם הַמִּצְרִי. וְהָאָמְרַתְּ ״אֵין גּוֹבְלִין״! לָא קַשְׁיָא: הָא בְּעָבָה, הָא בְּרַכָּה. וְהָנֵי מִילֵּי הוּא דִּמְשַׁנֵּי. הֵיכִי מְשַׁנֵּי? אָמַר רַב יוֹסֵף: בַּחוֹל נוֹתֵן אֶת הַחוֹמֶץ וְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן אֶת הַשַּׁתִּית, בַּשַּׁבָּת נוֹתֵן אֶת הַשַּׁתִּית וְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן אֶת הַחוֹמֶץ. לֵוִי בְּרֵיהּ דְּרַב הוּנָא בַּר חִיָּיא אַשְׁכְּחֵיהּ לְגַבָּלָא דְּבֵי נְשֵׁיהּ דְּקָא גָבֵיל וְסָפֵי לֵיהּ לְתוֹרֵיהּ. בְּטַשׁ בֵּיהּ. אֲתָא אֲבוּהּ אַשְׁכְּחֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ: הָכִי אָמַר אֲבוּהּ דְּאִמָּךְ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב, וּמַנּוּ — רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא: גּוֹבְלִין וְלֹא מַסְפִּין, וּדְלָא לָקֵיט בְּלִישָּׁנֵיהּ — מַלְקִיטִין לֵיהּ. וְהָנֵי מִילֵּי הוּא דִּמְשַׁנֵּי. הֵיכִי מְשַׁנֵּי? אָמַר רַב יֵימַר בַּר שֶׁלֶמְיָא מִשְּׁמֵיהּ דְּאַבָּיֵי: שְׁתִי וָעֵרֶב. וְהָא לָא מִעָרַב שַׁפִּיר? אָמַר רַב יְהוּדָה: מְנַעֲרוֹ לִכְלִי. כְּתִיב אַפִּינְקָסֵיהּ דִּזְעֵירִי: אֲמַרִית קֳדָם רַבִּי, וּמַנּוּ — רַבִּי חִיָּיא: מַהוּ לְגַבֵּל? אָמַר: אָסוּר. מַהוּ לְפָרֵק? אָמַר: מוּתָּר. אָמַר רַב מְנַשְּׁיָא: חַד קַמֵּי חַד, תְּרֵי קַמֵּי תְּרֵי — שַׁפִּיר דָּמֵי. תְּלָתָא קַמֵּי תְּרֵי — אֲסִיר. רַב יוֹסֵף אָמַר: קַב וַאֲפִילּוּ קַבַּיִים. עוּלָּא אָמַר: כּוֹר וַאֲפִילּוּ כּוֹרַיִים. כְּתִיב אַפִּינְקָסֵיהּ דְּלֵוִי: אֲמַרִית קֳדָם רַבִּי, וּמַנּוּ — רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ, עַל דַּהֲווֹ גָּבְלִין שְׁתִיתָא בְּבָבֶל, וַהֲוָה צָוַח רַבִּי וּמַנּוּ? — רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ, עַל דַּהֲווֹ גָּבְלִין שַׁתִּיתָא, וְלֵית דְּשָׁמַע לֵיהּ, וְלֵית חֵילָא בִּידֵיהּ לְמֵיסַר מִדְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה. כְּתִיב אַפִּינְקָסֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: הַאי מַאן דִּבְחַד בְּשַׁבָּא, יְהֵי גְּבַר וְלָא חֲדָא בֵּיהּ. מַאי ״וְלָא חֲדָא בֵּיהּ״? אִילֵּימָא: וְלָא חַד לְטֵיבוּ, וְהָאָמַר רַב אָשֵׁי: אֲנָא בְּחַד בְּשַׁבָּא הֲוַאי! אֶלָּא לָאו חֲדָא לְבִישׁוּ, וְהָאָמַר רַב אָשֵׁי: אֲנָא וְדִימִי בַּר קָקוֹזְתָּא הֲוֵינַן בְּחַד בְּשַׁבָּא, אֲנָא מֶלֶךְ, וְהוּא הֲוָה רֵישׁ גַּנָּבֵי! אֶלָּא: אִי כּוּלֵּיהּ לְטֵיבוּ, אִי כּוּלֵּיהּ לְבִישׁוּ. מַאי טַעְמָא? דְּאִיבְּרוֹ בֵּיהּ אוֹר וָחוֹשֶׁךְ. הַאי מַאן דְּבִתְרֵי בְּשַׁבָּא יְהֵי גְּבַר רַגְזָן. מַאי טַעְמָא? מִשּׁוּם דְּאִיפְּלִיגוּ בֵּיהּ מַיָּא. הַאי מַאן דְּבִתְלָתָא בְּשַׁבָּא — יְהֵי גְּבַר עַתִּיר וְזַנַּאי יְהֵא. מַאי טַעְמָא? מִשּׁוּם דְּאִיבְּרוֹ בֵּיהּ עֲשָׂבִים. הַאי מַאן דִּבְאַרְבְּעָה בְּשַׁבָּא — יְהֵי גְּבַר חַכִּים וְנָהִיר. מַאי טַעְמָא? מִשּׁוּם דְּאִיתְּלוֹ בֵּיהּ מְאוֹרוֹת. הַאי מַאן דִּבְחַמְשָׁה בְּשַׁבָּא — יְהֵי גְּבַר גּוֹמֵל חֲסָדִים. מַאי טַעְמָא? מִשּׁוּם דְּאִיבְּרוֹ בֵּיהּ דָּגִים וְעוֹפוֹת. הַאי מַאן דִּבְמַעֲלֵי שַׁבְּתָא — יְהֵי גְּבַר חַזְרָן. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: חַזְרָן בְּמִצְוֹת. הַאי מַאן דִּבְשַׁבְּתָא יְהֵי — בְּשַׁבְּתָא יְמוּת, עַל דְּאַחִילוּ עֲלוֹהִי יוֹמָא רַבָּא דְּשַׁבְּתָא. אָמַר רָבָא בַּר רַב שֵׁילָא: וְקַדִּישָׁא רַבָּא יִתְקְרֵי. אֲמַר לְהוּ רַבִּי חֲנִינָא, פּוּקוּ אֱמַרוּ לֵיהּ לְבַר לֵיוַאי: לֹא מַזַּל יוֹם גּוֹרֵם אֶלָּא מַזַּל שָׁעָה גּוֹרֵם. הַאי מַאן דִּבְחַמָּה — יְהֵי גְּבַר זִיוְתָן, יְהֵי אָכֵיל מִדִּילֵיהּ וְשָׁתֵי מִדִּילֵיהּ, וְרָזוֹהִי גַּלְיִין, אִם גָּנֵיב — לָא מַצְלַח. הַאי מַאן דִּבְכוֹכָב נוֹגַהּ — יְהֵי גְּבַר עַתִּיר וְזַנַּאי יְהֵי. מַאי טַעְמָא? מִשּׁוּם דְּאִיתְיְלִיד בֵּיהּ נוּרָא. הַאי מַאן דִּבְכוֹכָב — יְהֵי גְּבַר נָהִיר וְחַכִּים, מִשּׁוּם דְּסָפְרָא דְחַמָּה הוּא. הַאי מַאן דְּבִלְבָנָה — יְהֵי גְּבַר סָבֵיל מַרְעִין, בָּנֵי וְסָתַר, סָתַר וּבָנֵי, אָכֵיל דְּלָא דִּילֵיהּ וְשָׁתֵי דְּלָא דִּילֵיהּ וְרָזוֹהִי כַּסְיִין אִם גָּנֵב — מַצְלַח. הַאי מַאן דִּבְשַׁבְּתַאי — יְהֵי גְּבַר מַחְשְׁבָתֵיהּ בָּטְלִין. וְאִית דְּאָמְרִי: כׇּל דִּמְחַשְּׁבִין עֲלֵיהּ בָּטְלִין. הַאי מַאן דִּבְצֶדֶק — יְהֵי גְּבַר צִדְקָן. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: וְצַדְקָן בְּמִצְוֹת. הַאי מַאן דִּבְמַאְדִּים — יְהֵי גְּבַר אָשֵׁיד דְּמָא. אָמַר רַב אָשֵׁי: אִי אוּמָּנָא, אִי גַּנָּבָא, אִי טַבָּחָא, אִי מָהוֹלָא. אָמַר רַבָּה: אֲנָא בְּמַאְדִּים הֲוַאי. אָמַר אַבָּיֵי: מָר נָמֵי עָנֵישׁ וְקָטֵיל. אִיתְּמַר, רַבִּי חֲנִינָא אוֹמֵר: מַזָּל מַחְכִּים, מַזָּל מַעֲשִׁיר, וְיֵשׁ מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֵין מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל. וְאַזְדָּא רַבִּי יוֹחָנָן לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִנַּיִין שֶׁאֵין מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל? שֶׁנֶּאֱמַר: ״כֹּה אָמַר ה׳ אֶל דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל תִּלְמָדוּ וּמֵאוֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ כִּי יֵחַתּוּ הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה״ — הֵם יֵחַתּוּ, וְלֹא יִשְׂרָאֵל. וְאַף רַב סָבַר אֵין מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מִנַּיִין שֶׁאֵין מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל? — שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיּוֹצֵא אוֹתוֹ הַחוּצָה״, אָמַר אַבְרָהָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, ״בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אוֹתִי״, אָמַר לוֹ: לָאו — ״כִּי אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ״. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם נִסְתַּכַּלְתִּי בְּאִיצְטַגְנִינוּת שֶׁלִּי, וְאֵינִי רָאוּי לְהוֹלִיד בֵּן. אָמַר לוֹ: צֵא מֵאִיצְטַגְנִינוּת שֶׁלְּךָ, שֶׁאֵין מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל. מַאי דַּעְתָּיךְ?

5 מעבר יבק פתח ↗

כח מזל זה יעדיף אחר שנולד האדם שמאירו בכח מעשיו וזה יהיה לדעתי אחד מהכונות שאומרים שהאדם העוסק בתורה בכל יום בורא שמים החדשים וארץ חדשה. כי מוסיף חדוש בכח מזלו עליון ותחתון אשר מציאותו קדום לו כמו שהנשמה קדמה בריאתה לגוף כנודע. ויתוסף לו עוז וחדוה אחר מות האדם כי המזל ימלא מקומו כי מדרך הקדושה להתרבות ולעולם מציאות הראשון נשאר לעד כדאמרו בכמה מציאיות שיש לנשמה מדי רדתה בעה"ז. שבכל מקום נשאר רושם מציאותה בירידה. ועד"ז תהיה בסוד עלייתה וחזרתה לאדוניה. ואמרו בתקונים כי נשמת השבטים היו מסוד המזלות. ופירשו כי מחסד ועד יסוד הם שש ומיסוד עד חסד שש אחרים ומצד המלכות נקראים ז' כוכבי לכת מהשכינה עד חסד. וודאי כי כח המזלות מושפע להם מהסדר זמניה עליונים. ועיין עוד מסוד המזל בתקון י"ח דף ל"ב ויש ג"כ י"ב מזלות מס"א. ומלמדי לאדם דעת אמרו מלאך מזלו זה שיש לכל אדם ברקיע כנזכר בעודו חי תמיד מתפלל עליו שישמע הקב"ה תפלתו. וזהו שומע תפלה. אינו אומר שומע תפלות. ומה היא התפלה עדיך כל בשר יבואו. ע"כ אין רשאין למעלה לומר שירות עד שיאמרו ישראל למטה. שכל ענין שאדם עושה מלאך מזלו מתראה באותו ענין למעלה שמכין עצמו למטה. וזהו וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל וגם לרבות מלאכי מזלם. וכשהיו ישראל מתגברים בקול שופר ובחצוצרות היו ברקים יוצאים מן הארון כמו שיוצאים ברקים וקולות למעלה ושוברין שרי השבעה עממין וזהו קול ה' שובר ארזים. וסמך לזה ממדרש רבה פ' במדבר דף קמ"ד ע"א א"ר אלעזר בן פדת בשם רבי יוסי בן זמרא בשעה שהיו ישראל נוסעים היו ב' נצוצים של אש יוצאים מתוך ב' בדיו של ארון כדי לפגוע שונאיהם וכו'. שכן משה אומר כי ה' אלהיך הוא עובר לפניך אש אוכלה הוא ישמידם וגו'. וכתיב אשר כגובה ארזים גבהו ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת פריו ממעל זה מלאך מזלם. ואח"כ ושרשיו מתחת. ואמרו אם יש עליו מלאך מליץ שמלאך מזלו של אדם מתפלל עליו קודם שיתפלל האדם וזהו טרם יקראו ואני אענה למלאך מזלו. ובהתפלל האדם אח"כ על עצמו כבר קדמו אחר ברחמים. נקל לתפלתו להיות נשמעת. וזהו עוד הם מדברים ואני אשמע. וזהו שמעה ה' צד"ק שהוא כח המזל אח"כ הקשיבה רנתי האזינה תפלתי. וכן אומר צדק לפניו יהלך ואח"כ וישם לדרך פעמיו. וכבר נודע מדברי הזהר פרשת תרומה דף קנ"א שבשעה שישראל מסדרים בבית הכנסת סדור שירות ותשבחות והתפלה. שמתקבצים שלש מחנות מלאכים. האחד הם המשבחים לקב"ה ביום עם ישראל בשירי דוד. והב' הם הנמצאים בכל קדושה שישראל מקדשים למטה ושולטים על כל המתעוררים בכל הרקיעים עבור התפלות של ישראל. והמחנה השלישי הם בתולות עליונות שמתתקנים עם השכינה ומקשטים אותה לעלות לפני המלך ה' צבאות. ואלה הם מחנות עליונים על כלם ומתתקנים בסוד תפלה מיושב ומעומד כנדרש למעלה. ובזמירות אנו מכניסים כל שירי הנבראים הנכללים בסוד פרק שירה בכח צורת האדם שהוא רודה על כלם בזה אנו מכלילים כל מיני זמרה. ובפרט מהנבראים תחתוני' בהיכל לבנת הספיר וגם פיוט יעידון יגידון מורה על זה ובזה מכלילים ומקדשים כל חלקי העשיה בתקון הקרבנות אחר י"ח ברכות שקודם התפלה שבברכות ההם מקדשים כל צרכי בני אדם להיותם בכח הקדושה וכל הארבע יסודות תחתונים נכללים בחומר הראשון והוא נכלל בז' ככבי לכת והם באזור המזלות והוא בגלגל החלק והוא ברקיע ערבות והוא בשבעים שרים. ומדור השבעים שרים מהאומות שלא הכירו בורא עולם יהיה ברקיע שהוא למעלה מהגלגלים שאינו מסבב ובחלק שכנגד א"י בו שרפי קדש ששם השכינה ושרים החצונים נגד ח"ל ובו צבא השמים שהם השרים ועל זה כתיב ונמקו כל צבא השמים וכל צבאם וגו' כי יסבב סיבוב אחר הרקיע. סנדלפון יש לו שבעה מדורין כמו שיש שבעה היכלות ליצירה ושבעה לבריאה ושבעה ספירות מחסד ולמטה מספרים כ"ח. וכן ללבנה למטה כ"ח מחנות תחתונים ובמדרגות הנקראים אישים שאמרו קצת שמשם שכל הפועל. והם בעשר כתות מלאכים הממונים על התקופות והמזלות והימים והשעות והחדשים והם מלאכי קדושה מעופפים במציאות ונקראים צפור כנף והם אופנים ותחתיהם ע' שרים ואופנים אלו ממונים על כתות העשייה ומשם עולים כלם להכלל בהיכל ראשון שביצירה שהוא לבנת הספיר.

12 חגיגה פתח ↗

מַאי דְּרַשׁ? אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: ״וְאָתָא מֵרִבְבוֹת קֹדֶשׁ״ — אוֹת הוּא בָּרְבָבָה שֶׁלּוֹ. וְרַבִּי אֲבָהוּ אָמַר: ״דָּגוּל מֵרְבָבָה״ — דּוּגְמָא הוּא בָּרְבָבָה שֶׁלּוֹ. וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: ״ה׳ צְבָאוֹת שְׁמוֹ״ — אָדוֹן הוּא בַּצָּבָא שֶׁלּוֹ. וְרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: ״לֹא בָרוּחַ ה׳ וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ לֹא בָרַעַשׁ ה׳. וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ לֹא בָאֵשׁ ה׳ וְאַחַר הָאֵשׁ קוֹל דְּמָמָה דַקָּה״, ״וְהִנֵּה ה׳ עוֹבֵר״. תָּנוּ רַבָּנַן, שִׁשָּׁה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בַּשֵּׁדִים: שְׁלֹשָׁה כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, וּשְׁלֹשָׁה כִּבְנֵי אָדָם. שְׁלֹשָׁה כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת — יֵשׁ לָהֶם כְּנָפַיִם כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, וְטָסִין מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, וְיוֹדְעִין מַה שֶּׁעָתִיד לִהְיוֹת כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. יוֹדְעִין סָלְקָא דַּעְתָּךְ?! אֶלָּא, שׁוֹמְעִין מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד, כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. וּשְׁלֹשָׁה כִּבְנֵי אָדָם — אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין כִּבְנֵי אָדָם, פָּרִין וְרָבִין כִּבְנֵי אָדָם, וּמֵתִים כִּבְנֵי אָדָם. שִׁשָּׁה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בִּבְנֵי אָדָם: שְׁלֹשָׁה כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, שְׁלֹשָׁה כִּבְהֵמָה. שְׁלֹשָׁה כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת — יֵשׁ לָהֶם דַּעַת כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, וּמְהַלְּכִין בְּקוֹמָה זְקוּפָה כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, וּמְסַפְּרִים בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. שְׁלֹשָׁה כִּבְהֵמָה — אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין כִּבְהֵמָה, וּפָרִין וְרָבִין כִּבְהֵמָה, וּמוֹצִיאִין רְעִי כִּבְהֵמָה. כׇּל הַמִּסְתַּכֵּל בְּאַרְבָּעָה דְּבָרִים רָתוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם כּוּ׳. בִּשְׁלָמָא מָה לְמַעְלָה מָה לְמַטָּה מָה לְאָחוֹר — לְחַיֵּי. אֶלָּא לְפָנִים — מָה דַּהֲוָה הֲוָה? רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי אֶלְעָזָר דְאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁאָמַר לַעֲבָדָיו: בְּנוּ לִי פַּלְטֵירִין גְּדוֹלִין עַל הָאַשְׁפָּה. הָלְכוּ וּבָנוּ לוֹ, אֵין רְצוֹנוֹ שֶׁל מֶלֶךְ לְהַזְכִּיר שֵׁם אַשְׁפָּה. כׇּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָתוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לְעוֹלָם. מַאי הִיא? רַבִּי אַבָּא אָמַר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אָמַר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵירָה בַּסֵּתֶר. מִסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת, דִּכְתִיב: ״כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד ה׳״. רַב יוֹסֵף אָמַר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵירָה בַּסֵּתֶר, כִּדְרַבִּי יִצְחָק. דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק: כׇּל הָעוֹבֵר עֲבֵירָה בַּסֵּתֶר, כְּאִילּוּ דּוֹחֵק רַגְלֵי שְׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כֹּה אָמַר ה׳ הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדוֹם רַגְלָי״. אִינִי?! וְהָאָמַר רַבִּי אִלְעָא הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו — יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ, וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִין וְיִתְעַטֵּף שְׁחוֹרִין, וְיַעֲשֶׂה מַה שֶּׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא! לָא קַשְׁיָא: הָא — דְּמָצֵי כָּיֵיף לֵיהּ לְיִצְרֵיהּ, הָא — דְּלָא מָצֵי כָּיֵיף לְיִצְרֵיהּ. דָּרֵשׁ רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי נַחְמָנִי מְתוּרְגְּמָנֵיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ: כׇּל הַמִּסְתַּכֵּל בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים עֵינָיו כֵּהוֹת: בַּקֶּשֶׁת, וּבַנָּשִׂיא, וּבַכֹּהֲנִים. בַּקֶּשֶׁת — דִּכְתִיב: ״כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד ה׳״. בַּנָּשִׂיא — דִּכְתִיב: ״וְנָתַתָּ מֵהוֹדְךָ עָלָיו״. הַמִּסְתַּכֵּל בַּכֹּהֲנִים בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים, שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין עַל דּוּכָנָן וּמְבָרְכִין אֶת יִשְׂרָאֵל בַּשֵּׁם הַמְפוֹרָשׁ. דָּרֵשׁ רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי נַחְמָנִי מְתוּרְגְּמָנֵיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ, מַאי דִּכְתִיב: ״אַל תַּאֲמִינוּ בְרֵעַ אַל תִּבְטְחוּ בְּאַלּוּף״ — אִם יֹאמַר לְךָ יֵצֶר הָרָע, חֲטוֹא וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹחֵל אַל תַּאֲמֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַל תַּאֲמִינוּ בְרֵעַ״, וְאֵין ״רַע״ אֶלָּא יֵצֶר הָרַע שֶׁנֶּאֱמַר ״כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע״, וְאֵין ״אַלּוּף״ אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַלּוּף נְעוּרַי אָתָּה״. שֶׁמָּא תֹּאמַר מִי מֵעִיד בִּי? אַבְנֵי בֵיתוֹ וְקוֹרוֹת בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם הֵם מְעִידִין בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעָק וְכָפִיס מֵעֵץ יַעֲנֶנָּה״, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: נִשְׁמָתוֹ שֶׁל אָדָם מְעִידָה בּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״מִשֹּׁכֶבֶת חֵיקֶךָ שְׁמוֹר פִּתְחֵי פִיךָ״, אִי זוֹ הִיא דָּבָר שֶׁשּׁוֹכֶבֶת אֵי זֶה הוּא דָּבָר שֶׁשָּׁרוּי בְּחֵיקוֹ שֶׁל אָדָם — הֱוֵי אוֹמֵר: זוֹ נְשָׁמָה. רַבִּי זְרִיקָא אֹמֵר: שְׁנֵי מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת הַמְלַוִּין אוֹתוֹ, הֵן מְעִידִין בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכׇל דְּרָכֶיךָ״. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵבָרָיו שֶׁל אָדָם מְעִידִין בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַתֶּם עֵדַי נְאֻם ה' וַאֲנִי אֵל״. מַתְנִי׳ יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמוֹךְ, יוֹסֵף בֶּן יוֹחָנָן אוֹמֵר לִסְמוֹךְ. יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמוֹךְ, נִיתַּאי הַאַרְבֵּלִי אוֹמֵר לִסְמוֹךְ. יְהוּדָה בֶּן טָבַאי אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמוֹךְ, שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח אוֹמֵר לִסְמוֹךְ. שְׁמַעְיָה אוֹמֵר לִסְמוֹךְ, אַבְטַלְיוֹן אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמוֹךְ. הִלֵּל וּמְנַחֵם לֹא נֶחְלְקוּ. יָצָא מְנַחֵם, נִכְנַס שַׁמַּאי. שַׁמַּאי אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמוֹךְ, הִלֵּל אוֹמֵר לִסְמוֹךְ.

14 אור החמה על ספר הזהר פתח ↗

תאנא מה כתיב ביה ביחזקאל כד חמא גבורן וגומר לדעת זה אין ענין בקליפות ח"ו אלא הם בקדושה מצד הגבורה ובחינותיה כדמפרש ואזיל אמנם בתיקונים מפרש שהם די קליפות. רוח סערה אמאי שהוא דין וכמעט חצוני ופי' דהיינו רוח ת"ת ונתלבש בדין וסערה לתברא ד' מלכוון דהיינו להכניע החצונים ומשתלשלים מהם: א"ר יהודה רוחא רבא ת"ת מצד החסד בסוד הדעת דאתער בנמוסי גבורה דלעילא בינה יתלבש בכח הפחד והדין. באה מן הצפון מצפון לא כתיב שיהיה פי' הגבורה והדין אלא מן הצפון שפי' לשון הטמנה והצפנה והנה הם ב' הפכים צפון לשון העלם ה' הידיעה גילוי לז"א ההוא דאשתמודעא לעילא ירצה נכר בעליונים או ירצה נכר שהוא עליון על כל גבוהים וצפון לשון העלם ההוא דטמיר וגניז אפי' מן העליונים. ענן גדול חסד ואש גבו' מתלקחת מורה דאחיד ולא אחיד ואחיד מסטרוי מצד הגבורה כדי לעורר הדיני' התחתונים לצורך הנהגת העולם: דתנינן תלת זמנין ביומא הענין ששלש מדות מנהיגות ביום חסד בבקר ת"ת בצהרים גבורה בין הערבים ונודע שיש דין וגבורה נכללת בחסד והיא מתעוררת בעת ידוע בדין והיינו ואל שהוא חסד זועם בכל יום וכן הת"ת נכלל בדין ומצד הגבורה שבו זועם וכן הגבורה ובהתעוררות הדין מיד החצונים מצויים שם שהם שלוחי הדין וז"ש תלת זמנין ביומא ינקא ההוא דינא קשיא שהוא החיצון כגרדיני גליפין ירצה מצד מה שהוא נאחז בסוד ההיכלות בקדושים ויש לו כח מושרש בהם מסטרא דגבורה והדין מתעורר בהיכל זכות מהדיינים הדנים שם בכח הגבורה ומשפיעים בהם כח לפעולה דין הנגזר כנז' בפ' פקודי והיינו ואש כח הדין מתלקחת נאחזת ולא נאחזת לאתערא בעלמין להנהגת התחתונים כנזכר: ומה מבסם ליה וגו' היינו סוד אור העליון המאיר ומלבין כל חשך שבעולם ואו' ותקין ליה ירצה שלא יתבטל מכל וכל אלא מתקן ליה שיהיה דין רפה וייכלון בני נשא למסבל בערך החוטא לא בערך מה שהחוטא אליו. ומתוכ' ומגוה פי' כלומר מתוכה יוצא ומתאצל סוד החשמל שהוא למטה כדמסיק מאי חשמל חיות אש ממללא שהם חסד חיות שהחיים מהימין ומצד הת"ת ג"כ עץ חיים היא. אשא מצד הגבור'. ממללא מצד המ' שהיא דבור: תאנא א"ר יוסי חשמל מה דהוה לבא לאשא הענין שיש שני מיני חשמל. הא' חשמל ממש. הב' כעין החשמל והנה כעין החשמל הוא למטה בתוך האש המתלקחת ששם חיות אש ממללות שמציאות החיות והשרפים לא נמצאו אלא מכח הגבור' בענין שמציאות התוכיות הפנימי מכח הקדוש' נמצאו. דכתיב מתוך האש מגו אשא וגומר פי' אין מלת מתוך שיאמר מ"ם מתוך שמתוך האש נמצא אלא פי' מתוך האש מגו אשא דאיהי לגו באשא וירצה כעין החשמל הפנימי הי' נמצא ונראה בתוך האש המתלקחת והיינו דמסיק חשמל דאיהו בתר ד' דרגין ירצה החשמל ממש איהו בתר ד' דרגין דכתיב רוח סערה ענן גדול וגומר כנזכר לעיל ומתוכה הי' המוח מה שכעין אותו מוח שהוא חשמל הי' מצוייר בתוך האש המתלקחת שלמט' ממנ' הם חיות אש מכח הגבור' נבראו המלאכים ביום שני ודאי אמנם החיות למעל' אינם אלא בסוד ד' מדות מתאצלות מהבינ' כנזכר. מהרמ"ק זלה"ה:

15 יהל אור על ספר הזהר פתח ↗

יראה אתפרש וכו'. ר"ל שנים שאינן עקרים. א' בשביל עונש עוה"ז כמש"ו בגין דייחון כו'. ב' בשביל עונש עוה"ב כמש"ו בגין דדחיל כו'. ורצונו בזה בשביל שמפרש והארץ היתה וכו' על היראה רעה והן ב' מיני'. א' תהו כו' על פני תהום, והוא יראה התחתונה זהו ע"פ תהום והשני' שהוא יראת עוה"ב הוא ורוח כו' ע"פ המים שהוא קרוב יותר ליראה טובה. וחשיב שלשה דברים, דלא ימותון בנוהי או מעונשא דנורא או עונשא דממונא נגד שלשה דברים תהו ובהו וחשך. ובסיפא חשיב דבר אחד נגד ורוח. ובכולם על המים שהוא מסט' דשמאלא כידוע גבורות גשמים אור ומים ימינא ושמאלא אהבה ויראה. והקליפה מלביש ומכסה לקדושה קליפה למוח. ואמר מרחפת דאינו נוגע בקדושה כידוע. וזהו על פני. וידוע שמים עליונים ומים תחתונים הם נגד עוה"ב ועוה"ז. מים שעל הרקיע ותהום. כן הוא שני היראות. ויראה השלישית יראת ה' הוא בראשית ברא כו' יראת ה' ראשית כו' כמש"ל שיראת ה' מקיים שמים וארץ שז"ש ברא אלקים וכו'. אבל יראה רעה אינו נוגע רק לארץ בלבד בשמאלה עושר וכבוד בעוה"ז. ולכן אמר והארץ היתה תהו וכו'. וז"ש ויהי מורא שמים עליכם. ולפי פשוטו שבזה היראה הארץ חרבה כמ"ש ראיתי הארץ והנה תהו ובהו ואמר כל הבשר חציר וכו' כל טיבו דעבדי לגרמייהו עבדין וכו' ולכך נאמר והארץ גם כן ובן כסיל תוגת אמו. ומתלבשת ח"ו באלו ד' קליפין שהן אותן שראו יחזקאל ואליהו כמ"ש בתקונים. ועי' בסוף זה הספר דף ט' ע"א. והן תתקע"ד דורות דאתחריבו שהן הע"ר כמ"ש בתקונים. וז"ש היתה תהו שכבר היתה כמ"ש בתקונים:

16 תולדות יעקב יוסף פתח ↗

ועל דרך סוד י"ל, כי כשעולה המלך מבחינת המלכות במעלה ראשונה, אזי מעלה השכינה שנקרא מלכות למדריגה א' עליונה לקשרה ולחברה ביסוד, ובמעלה ב' מעלה מלכות עד ההוד וכו', עד במעלה ו' מקשר ומעלה מלכות אל החסד, וזהו חסיד המתחסד עם קונו זח"ג רכב: כמ"ש תהלים פו, ב כי חסיד אני, לקשר מלכות הנקרא אני עם החסד. וזהו מעלת אברהם איש חסד, ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה, שהי' מעלה מלכות ממדרגה תחתונה עד החסד, וכמ"ש בזוהר ח"א פ.. והבן שיאמר האדם מתי יגיע מעשי למעשי האבות וכו' תנדבא"ר פכ"ה, והיינו כאמור, ומכ"ש מלך שנמשך מלכותו ממלכות שיגמול חסד עם המלכות לעלותה ממדריגה למדריגה עד החסד, וכל לאו אזהרה איך להעלותה בחי' הנ"ל, לכך במעלה ראשונה לא תטה משפט, כי ע"י יסוד יש חיבור צדק ומשפט, וזה שאמר לא תטה משפט. מעלה ב' בהוד, לא תכיר פנים, כי לחבר פנים בפנים זו"נ איהו בנצח איהו בהוד צריך אזהרה לא תכיר פנים כנ"ל. מעלה ג' בנצח, לא תקח שוחד ס"ת אחד, אח עם ד', לקשרה נעימות בימינך נצח. מעלה ד' גבורה, לא תטע לך אשרה, כי השטן והיצה"ר שהוא מצד הגבורה, לפעמים עומד לימין האדם, והיינו לשטנו, וכתבתי במקום אחר, כי לפעמים השטן עומד לימינו דהיינו לברכו ולשבחו, וכוונתו לשטנו, שיגוס רוחו ויענש וכו', יעו"ש. לכך נגד זה הזהירו לא תטע לך אשרה, שאומר לך מאושר אתה וכנ"ל. מעלה ה' תפארת, לא תקים לך מצבה, כי שמעתי ממורי זלה"ה, אל יתהלל חכם בחכמתו ירמיה ט, כב, כי מצד השבירה שנפלה ממדת תפארת בתוך הקליפה אדם מתפאר וכו', יעו"ש, ומכח זה הוא עומד על מצב א', כי ישרה מעשיו בעיניו ומתפאר בהם, ובאמת זה אינו כי שבר תשבר מצבותיהם שמות כג, כד על ידי תקיעה ומוסר, וכמ"ש בתיקונים כעין זה, והבן. לכך הזהיר לא תקים לך לעצמך מצבה מצב אחד. מעלה ו' חסד, לא תזבח לה' וגו', גם שראוי להתחסד עם כל אדם לקרבו להשכינה שנקרא מזבח, מ"מ איש אשר בו מום, באופן הנ"ל, לא ירצה לקרבן לקרבו למזבח, והבן.

1 דעמודא דאמצעיתא. איהי תמונת כל ובגין דא וביד הנביאים אדמה.

2 הא אלין נפקין הא אחרנין קא דפקין. לפתחא ואמרין אד' שפתי תפתח ואינון מארי דאות דאיהו ח"י עלמין דמצלין בח"י ברכאן דצלותין. דמקרבין בהון קרבנא לקב"ה דחשיבא לקבל שבעה פרים ושבעה אלים. ולקבל שתי תורים או שני בני יונה. דמסט' דהאי אות אמר למשה וזה לך האות

3 ואיהו כליל תרי עשר מזלות. ושבעה ככבי לכת. מסטרא דקדושה דאיהי בת שבע. ומסטרא דוו' דאיהו ו' עלאה ו' תתאה. ועלייהו אתמ' ומאתות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהם.

4 ה"א אינון שית ככבי לכת. ה' ככבא שביעאה. ו"ו תרין עשר מזלות. דכל מזל אתקרי אות. ואיהו ממנא על כל *שעתא דתרין עשר שעתין.

5 כל נביא אית ליה מזליה ושעתיה. וכפום ההוא מזל וכפום פעולה דיליה הכי אתגלייא ליה אות. מן וא"ו דתרין עשר מזלות ממנן על תרין עשר שעתין ועל תרין עשר ירחין. ואלין מזלות מתמן הוו ירתין תרין עשר שבטין נשמתין דלהון.

6 ואית מסטרא אחרא תרין עשר דאתמר בהון שנים עשר נשיאים לאמתם. דאינון אתקריאו טל"ה שו"ר תאומי"ם סרט"ן וגו'. דא כגוונא דדא עבד קב"ה.

7 שית מזלות אינון מעילא לתתא מחסד ועד יסוד. ושית מתתא לעילא מיסוד ועד חסד. מסטרא דמלכות אתקריאו שבעה ככבי לכת משכינתא עד חסד. וכפום פעולה דההיא ספירה הכי אתגלייא אות.

8 אות מסטרא דחסד איהו רחמי. אות מסטרא דגבורה איהו דינא ואחזי על קטולא דחייביא ושפיכו דדמא. ואחזי בצדיקייא דם דבעירן למיכל בחדוה וענג דמאכלין בחתן וכלה. ובשפיכו דדמא דקרבנין הה"ד וזבחת עליו את עלתיך וכו'. ועלייהו אתמר איזהו מקומן של זבחים שחיטתן בצפון.

9 ועוד אחזי בצדיקייא דם ברית דאתמר בה ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמיך חיי.

10 מסטרא דעמודא דאמצעית' איהו אות תלוי ארוך. אם זכוון עובדין דעלמא מטה כלפי חסד ואם לאו כלפי דינא. והכי אינון תלת אחרנין כגוונ' דא

11 ולחכימיא ברמיזא.

12 הא אלין נפקין הא אחרנין דפקין לפתחא מסט' דקשת דאיהו אוף הכי אות ברית. דאתמ' ביה כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מרא' הנגה סביב הוא מראה דמות כבוד יי' וארא' ואפל על פני ואשמע קול מדבר. ואמאי הוא נפיל על אנפוי בגין דאסיר לאסתכלא בקשת.

13 אמר ר' אלעזר אבא ואמאי אסיר לאסתכלא בקשת.

14 א"ל ר"ש ברי בגין אינון קליפין דמתלבשין ביה ודאינון ביה דאינון רוח סערה ענן גדול ואש מתלקחת ונגה לו סביב ודא איהו דחזא יחזקאל ע"ה

15 דאמר וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון דא קו תהו קליפא ירוקא דאגוזא קו ירוק. ענן גדול קליפה תניינא חוורא דאגוזא ודא בהו. ואש מתלקחת קליפה תליתאה דאגוזא ודא חשך ונגה לו סביב דא קליפה ד' דאגוזא דאיהי אתאחדא במוחא. ומתוכם כעין החשמל דא מוחא דאגוזא ודא יאקדונק"י.

16 וברי עד דאלין קליפין דאגוזא מתעברין ומתתברין בתקיעה ושברים ותרועה. דבהון שברים שבר תשבר מצבותיהם דאינון קליפין דאגוזא. ובתרועה תרועם בשבט ברזל. ובתקיעה והוקע אותם לה'.

17 דאלין גרמו דותקע כף ירך יעקב בגיד הנשה דאיהו צדיק.

18 ואתפרש מינה שכינ' ואיהי בגלותא. ואתדבק באתרהא קליפה אחרא דערלה דאפריד בין צדיק ושכינתא. על כן לא

« תקוני הזהר ל״ה ע״ב תקוני הזהר ל״ו ע״ב »